תוחלת חיים

תוחלת החיים כיום ארוכה בעשרות שנים לעומת  תוחלת החיים במאה השמונה עשר' הגיעה בזכות הטיפולים התרופתיים והחיסונים , כך יאמר לך כמעט כל רופא.
פרופסור בן עמי סלע מציין במאמרו "תהיות על תוחלת חיינו המתארכים"
כי בצרפת, באמצע המאה ה -18 תוחלת החיים הממוצעת הייתה 27 שנים בלבד, ורק 21% מכלל הגברים חגגו את יום הולדתם ה -60. מאתיים שנים לאחר מכן, בשנת 1950, זכו כבר 70% מהגברים הצרפתים לחצות את גיל 60, ואף יכלו לצפות לעוד 8 ימי הולדת, בממוצע.
תרשו לי לחלוק על הקביעה כי הטיפולים התרופתיים בעיקר האנטיביוטיקה והחיסונים תרמו לתוחלת החיים הזו, לאור מחקרים שנעשו וקבעו כי אין כמעט קשר עם העליה בתוחלת החיים לתרופות ולחיסונים.
להיפך כאשר בודקים  את נתוני התחלואה והתמותה, מתברר כי התחלואה והתמותה מהמחלות הזיהומיות פחתו משמעותית לפני שהחלו בתוכניות החיסון. יותר מזה, במקרים רבים שיעור התמותה מהמחלות עלה מיד לאחר שהחלו בחיסונים המוניים.
פרופ' תומס מק'קאון  Thomas Mckeown  מרצה לרפואה חברתית באוניברסיטת בירמינגהם שבבריטניה כותב בספרו                    THE ROLE OF MEDICINE
הסיבות העיקריות לירידה במחלות הזיהומייות הם :
א. שיפור ברמת החיים הכולל שיפור בתזונה ובאמצעי הדיור.
ב. שיפור בהגיינה הן בתזונה והן במיים, מה שהוריד דרמטית את התלואה במחלות הזיהומיות בעיקר בטיפוס וכולרה.
גם הירידה בתמותת התנוקות בעקבות השמוש בסבון ובכפפות על ידי הצוותים הרפואיים אפשרה ירידה משמעותית בתמותה.
שיעורי התמותה ממרבית המחלות הזיהומיות נמצאו בתהליך של ירידה עוד לפני שהחל השימוש בתרכיבי החיסון ובטיפול האנטיביוטי.
פרופ' מק'קאון מסכם את ממצאיו:
       חיסון וטיפול רפואי תרמו אך במעט להפחתת התמותה
       ממחלות זיהומיות בשנים 1850 עד 1970.
דוח ארגון הבריאות העולמי מצא כי
“ירידה קבועה במחלות זיהומיות נרשמה ברוב המדינות המתפתחות ללא קשר לשיעור החיסונים שניתנו…המחלות הזיהומיות נעלמו כתוצאה מ [שיפור ב] סניטציה, אספקת מים ציבוריים משופרת, היגיינה אישית משופרת ועליה בצריכת פירות וירקות. בנוסף, מחלות עבורן לא היה חיסון מעולם ירדו אף הן באופן דרמתי.
משנת 1850 ועד שנת 1940 המחלות ירדו בשיעור של 90% והגיעו לשפל של כל הזמנים במועד בו החלו להופיע החיסונים”
World HealthStatistics Annual 1973 – 1976, Volume 2
“באופן כללי, נראה שהתערבות רפואית (תרופתית ומניעתית) תרמה מעט לירידה הכוללת בשיעורי התמותה בארה"ב משנת 1900 ואילך, כאשר במקרים רבים הופיעה [הרפואה] עשרות שנים לאחר שנרשמה ירידה משמעותית וללא תרומה ניכרת כלל במרבית המקרים. במיוחד, בהתיחס לחמש המחלות (שפעת, דלקת ריאות, דיפתריה, שעלת, פוליו) בהן ניכרת ירידה בשיעור מקרי המוות לאחר נקודת ההתערבות [הרפואית] – בהנחה הבלתי סבירה שהרפואה תרמה לכל הירידה הזו – אנו מעריכים שלרפואה תרומה של 3.5% לכל היותר מסך כל הירידה בשיעורי התמותה מאז שנת 1900 [ועד 1973] “
דר' ג'יי. אנטוני מוריס, לשעבר הממונה הראשי על בקרת חיסונים ווירולוג מחקר, ארה"ב אומר ישנן עדויות רבות המוכיחות שחיסוני ילדים מסבים יותר נזק מתועלת"
המגיפה הבולטת ביותר בה מתהדרים כי הצליחו להעלימה היא האבעבועות השחורות :
בספרו "ההיסטוריה של המגיפות" של ד"ר צ'רלס קרייטון (History of Epidemics, byDr. Charles Creighton), שעליו נאמר "העבודה הרפואית העצומה ביותר שנכתבה על ידי אדם אחד",
מציין הרופא נתונים  המראים שבבתי החולים בלונדון של המאה ה-19 היו רוב החולים (כ-75%!), מקרי אבעבועות שחורות באנשים שחוסנו נגד המחלה.
ב-1871 דו"ח מרסון מבית חולים הייגייט בלונדון (Marson’s Report for Highgate Hospital) מראה אחוזים גבוהים עוד יותר – 90%. דו"חות אחרים מלונדון מראים ש 94% . באותה שנה בגרמניה לקו במחלה למעלה ממיליון אנשים (120,000מהם נפטרו), כש-96% מהחולים היו מחוסנים. כשאנו מחברים יחד את הנתונים של אנשים שחוסנו נגד האבעבועות השחורות,חלו במחלה לאחר החיסון ומתו בעקבות כך ברחבי העולם, אנו מגיעים למיליונים.
נתונים מהגוף שקדם לאו"ם: League of Nations מ- 1929-1932 מראים בבירור את שיעור התמותה מאבעבועות שחורות בשתי מדינות: הודו, בעלת אוכלוסייה צפופה אך בקושי מחוסנת באותו הזמן, לעומת מקסיקו, בעלת אוכלוסייה מצומצמת באותו הזמן ואחוז מחוסנים גבוה ביותר. שיעור התמותה מאבעבועות שחורות במקסיקו המחוסנת למכביר, היה פי 4 משיעור התמותה באבעבועות שחורות בהודו! זאת למרות שהמחלה הייתה צריכה להתפשט בקלות רבה עוד יותר בצפיפות כמו זו של הודו. [
משנת 1949, כל מקרי האבעבועות השחורות בארצות הברית היו רק אלה שנדבקו מן החיסון, ולכן תוכנית החיסונים הזו הופסקה. ד"ר בוקוולד (Dr. G. Buchwald) העיד ב-1996 לוועידה הרפואית בקנדה (Medical Board of the Quebec College of Physicians) שמשנת 1947 בגרמניה כל מקרה ומקרה של אבעבועות שחורות היה באדם מחוסן.
שר הבריאות של אנגליה הצהיר בשנת 1963: "ב-28 השנים האחרונות, כשני שליש של הילדים שנולדו באנגליה ובווילס לא חוסנו נגד אבעבועות שחורות – ואפילו לא אחד מהם שהיה מתחת לגיל 5 מת מהמחלה. לעומת זאת, מתוך השליש שקיבלו את החיסון, לא פחות מ-115 שהיו מתחת לגיל 5 מתו מהחיסון, ועוד הרבה יותר נפגעו באופן חמור."
בנוסף לכישלונו של החיסון נגד האבעבועות השחורות לחסן מפני המחלה, ולמגיפות העגבת שפרצו בעקבותיו, כבר היה ברור שהחיסון הראשון הזה יצר תקדים גרוע. אבי החיסונים, אדוארד ג'נר, שפיתח את החיסון חיסן את בנו ואת חברו ג'יימס פיפס – שניהם מתו זמן קצר לאחר מכן משחפת. מאה שנים לאחר מכן ד"ר אלכסנדר ווילדר (AlexanderWilder) – פרופסור לפתולוגיה מהקולג' הרפואי של ארצות הברית (United States MedicalCollege) והעורך של הניו-יורק טיימס הרפואי (New York Medical Times) הצהיר: "שחפת מגיעה באופן ברור ביותר בעקבות החיסון של האבעבועות השחורות!" כידוע, מתחילת המאה ה-20 הרגה השחפת מיליוני אנשים וילדים.
ד"ר קרייטון כתב: "זוהי טעות להניח שהאבעבועות השחורות מדבקות באופן גלובלי. המחלה שמרה על גבולות צרים הן גיאוגרפית והן כקבוצת גיל, והתפשטה רק על ידי פרובוקציה (חיסונים)."
ד"ר ג'ואל קוריצקי (Joel Kuritsky) המנהל של Early Smallpox Response andPlanning מטעם המרכז לשליטה במחלות – Center for Disease Control (CDC) הצהיר בבירור: "לאבעבועות השחורות יש התפשטות איטית והמחלה אינה מדבקת ברמה גבוהה."
אתר "חסון" מציין  מגיפות שהתפרצו דווקא באוכלוסיות מחוסנות:
בשנת 1984 – דווח בשבועון הממשלתי למחלות מדבקות (Morbidity and MortalityWeekly Report, June 1984.), שאפילו בבי"ס עם 100% ילדים מחוסנים, עדיין יכולה להיות התפרצות של מחלת החצבת. בשנת 1989 – התפרצות של חצבת בבי"ס תיכון באמריקה, כאשר 98% מהאוכלוסייה הייתה מחוסנת נגד חצבת (American Journal of Public Health). בשנת 1990 – התפרצות של חצבת קלה באוכלוסייה מחוסנת (Journal of the AmericanMedical Association, May 1990). כפי שראינו, חצבת קלה כאן מסוכנת יותר מחצבת חמורה, ועשויה לגרום בהמשך לבעיות חמורות. בשנת 1991 – התפרצות החזרת, בקרב אוכלוסייה מאוד מחוסנת בקנזס (Journal of Pediatrics, Aug. 1991). בשנת 1991 – דווח במרץ ב- Journal of Tropical Pediatricsעל התפרצות של שעלת בקרב אוכלוסייה של 95% מחוסנים נגדה, 33% קיבלו את המחלה. בשנת 1994 – פורסמה בעלון למחלות מדבקות (Journal of Infectious Diseases) התפרצות של מחלת החזרת באוכלוסייה מחוסנת מאוד. בשנת +1995 – התפרצות חזרת בבי"ס, שבו כל הילדים היו מחוסנים (Archives ofPediatric Adolescent Medicine, July 1995). בשנת 1996 – התפרצות של מחלת החצבת בקנדה באוכלוסיית תלמידים ש-94.2% מהם היו מחוסנים (Canadian Medical AssociationJournal. Nov. 15, 1996). בשנת 1997 – פורסם בירחון הרפואה האמריקני New EnglandJournal of Medicine על התפרצות חצבת באוכלוסייה מאוד מחוסנת נגד חצבת. ועוד, הרשימה ממשיכה והיא ארוכה מאוד.
  לאורך 20 השנים האחרונות במערב אירופה ובארצות הברית הוכח בבדיקות מעבדה, שכל מקרי הפוליו נגרמו על ידי החיסון עצמו. אפילו בארצות הברית הפסיקו להשתמש בחיסון החי של סייבין נגד פוליו ובקרוב ודאי יפסיקו להשתמש בחיסון זה גם בארץ (עדכון – חיסון הפוליו חי כבר לא ניתן בארץ קרוב לשנה )
כאמור ב-1988 בהתפרצות שהייתה באזור חדרה של מחלת הפוליו, היו 16 מקרים, מהם תשעה היו מחוסנים באופן מלא נגד פוליו, בשלוש מנות חיסון. שניים היו מחוסנים בשתי מנות, ועוד אחד היה מחוסן במנה אחת של חיסון נגד פוליו.
בהמשך, בשנת 1989 הייתה התפרצות של פוליו בעומן, וכמעט כל מי שחלו במחלה היו מחוסנים נגד פוליו.
לסכום
אם ברצונכם לקבל מידע מורחב על כל חיסון שניתן ומה היתה מידת השפעתו על תוחלת החיים תוכלו לעיין באתר חסון http://www.hisunim.com
התמונה המתקבלת המתבססת על נתונים מחקריים רשמיים מפריכה לחלוטין את הטענה כי החיסונים הם הגורם העיקרי לעליה בתוחלת החיים.
באשר לטיפולים האנטיביוטיים הם נכנסו לשמוש אך לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1945.
הבדיקה המצויינת לתוחלת החיים הממוצעת המצויינת בתחילת המאמר מתייחסת לשנת 1950 , אז נקבע כי תוחלת החיים עלתה ל 68 שנים. ברור כי 5 שנים לא ישנו משמעותית את התמונה בה תוחלת החיים עלתה ב 40 שנים לערך. .


פורסם בקטגוריה מאמרים בנושאי טיפול טבעי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.