מה שלא סיפרו לכם על פלואוריד

שלום רב,

יום לפני הדיון בנושא המים, ברצוני להדגיש בפניך את ההבדל התהומי שיש בין הוספת חומר השייך לביולוגיה של הגוף, לבין הוספת חומר שאינו שייך ומאידך, מוגדר כרעיל, כדוגמת הכימיקל פלואוריד.

להלן מס' דוגמאות המלמדות על השפעה ברוכה של חומרים מהקטגוריה הראשונה.

בניסוי שנערך בטקסס, נתנו לחקלאים שהיו חשופים לשמש והיה בעורם מצב טרום סרטני, כמויות שונות של ויטמין A. המינונים היו: 25,000, 50,000 ו- 75,000 יחב"ל ויטמין A. ויטמין זה ניתן במשך 3 חודשים והיה שיפור אצל מרבית המטופלים. החוקרים אמרו שהם העזו לתת כמויות כה גדולות של ויטמין A, מאחר והיה תקדים של טיפול בעזרתו. לחולי סרטן במצב סופני, נתנו במשך שנה, כל יום, 300,000 יחב"ל, וחלק מהם הבריאו.

בסקוטלנד, לקבוצת אנשים שסבלו מרכית של מבוגרים, (אוסטאומלצ'יה) נתנו  50,000 יחב"ל ויטמין D בכל יום במשך חודש. כולם הבריאו. היו 2-3 מהם, שעל דעת עצמם המשיכו עם מינון זה במשך חצי שנה והם הורעלו ומתו מעודף הוויטמין.

יש רופאים שנותנים כטיפול לחולי סרטן במצב קשה אינפוזיות של ויטמין C ישר לווריד. הגיעו אפילו לכמות של חצי קילו וויטמין C ביום, ולא היו כל סימנים של נזק, למעט צימאון.

בטיוואן, נתנו לילדים שסבלו מאקנה כל יום  עד 10 גרם חומצה פנטותנית, אחד מויטמיני B, בתועלת רבה.

ואילו לחולדות, במסגרת מחקר שנערך בהודו (מאמר מקורי מצורף) נתנו לשתות מים עם 30 חלקי מיליון פלואוריד. תוך מספר שבועות, נהרסו להם המוח, מוח השדרה והעצבים הסיאטיים המוליכים לרגליים.

זהו ההבדל בין רכיב תזונה לבין רעל. עם רכיב תזונה, ניתן לתמרן בכמות, בהחלטה של רופא MD, וזאת לאור הניסיון שנצבר. עם רעל, ניתן לתמרן בכמות, אבל למשך זמן מוגבל בלבד. אם מינון החומר גבוה המטופל או בעל החיים מת ומפסיקים את הניסוי. אפשרות אחרת היא שהמינון של החומר הרעיל אינו גבוה ואז הוא גורם לאורך זמן לנזק מצטבר והולך שסופו פגיעה באיברים חיוניים וחולי במחלות קשות שסיבתם לכאורה אינה ידועה.

הישראלים אינם חולדות. אז למה כופים על כל עם ישראל לשתות מים עם חומר המוגדר במילון וובסטר כרעל לחולדות. שני פרופסורים שהיו מנהלי התאחדויות של רופאי שיניים, האחד באוסטרליה והשני בקנדה, הודו שאין כל תועלת במתן פלואוריד לשיניים – כמובן מעולם לא נשמעה טענה שהפלואוריד עוזר למשהו אחר בגוף, רק מזיק. תערובת ההפלרה המוכנסת למים בארץ, מכילה כ- 30%  חומצה פלואוסיליצית והשאר מרק של כימיקלים רעילים ביותר. מתים מזה, אבל לא תוך שתי דקות. אז הכול בסדר…

רעילותה של חומצה פלואוסיליצית, אותה מכניסים למים בארץ, היא מספר פעמים גבוהה מזו של פלואוריד הנתרן. נמצא שפלואוריד הנתרן, איתו נערכו מרבית המחקרים, הינו רעיל פי 85 מפלואוריד הסידן. חשוב לדעת שבאדמות יש בדרך כלל כמות מזערית של פלואוריד הסידן. החומצה הפלואוסיליצית המשמשת להפלרה היא, אפוא, הרעילה ביותר.

האיגוד המקצועי של עובדי איכות הסביבה בארה"ב הוציא נייר עבודה בו נאמר שרמה של פלואוריד אותה אדם יכול לקחת כל חייו ללא נזק היא לא 0.7 חלקי מיליון (שהיא הכמות המינימלית במים המומלצת על ידי משרד הבריאות), אלא 0.7 חלקי טריליון. פי מיליון פחות!!! ברור לחלוטין שמדענים אלו יודעים על מה הם מדברים.

אך עדיין גם בארה"ב חשופים כ- 40% מהאוכלוסייה למים מופלרים, למרות ששם אין תקנה שמחייבת זאת. הסיבה לכך קשורה בהטעיית הציבור, אולי בעקבות לחצים של התעשייה, אשר החומצה הפלואוסיליצית היא תוצר לוואי לא רצוי שלה. התוצאה שם היא ש-  57% משותי המים המופלרים בארה"ב סובלים מתת פעילות ובעיות נוספות של בלוטת התריס.

אין ערוך לחשיבותה של בלוטת התריס, זו שבעזרת המינרל יודן, מייצרת את ההורמונים 4T ו- 3T. הם אחראים על שחרור אנרגיה בגוף ועל פעולות בכל אברי הגוף. ידוע כבר יותר ממאה שנים שמחסור ביודן, הגורם למחסור בהורמונים אלו, פוגע במוח, בתפקודו, בכישוריי למידה, התנהגות, חברתיות ועוד.

פלואוריד, מהיותו בן אותה קבוצה כימית של היודן, אבל יותר קל ממנו, דוחק אותו מתוך בלוטת התריס ונכנס במקומו. כך, יש תת-פעילות של בלוטת התריס עם כל השלכותיה הקשות. ואז – במקום למנוע מלכתחילה מצב כזה, נותנים תרופות, שגם נזקן ידוע.

ביפן אוכלים אצות ים המכילות עד פי 100 יותר יודן מהקצובה הנהוגה במערב. על כל 9 נשים החולות בסרטן השד בארץ – שם יש שישה אחת חולה.

בנוסף, נמצא שפלואוריד מזיק לכל איבר בגוף. בבלוטת האצטרובל הוא מתרכז עד 600 חלקי מיליון. התוצאה שקורית לעיתים – בגרות מינית בגילאים צעירים יותר ויותר – לילדות בגילאי 6 ו-7 מתחילות לצמוח שדיים.

.

רמת הלימודים בארץ יורדת כל הזמן. לא יעזרו פה שיטות הוראה חדשות – מוחם של הילדים ניזוק כתוצאה מהרעלות שונות, כמו זו של הפלואוריד וכמובן ממזון שאינו מזון וממתקים הנמכרים, נגד הוראות משרד הבריאות, במרבית בתי הספר בארץ.

אני כיום בן 82. בשנות העשרים לחיי, בעקבות כך שהתעניינתי באצות ים למאכל כספקיות של יודן, זימנו לי פגישה עם פרופ' זולמן, שהיה אז הדקן של ביה"ס לרוקחות בירושלים. הוא סיפר לי שגמר לערוך מחקר עם תערובת של תרנגולות שכל מרכיביה גודלו באדמות בארץ. בתערובת זו כמות היודן הייתה 10% מן הנורמה!!!

האם אנחנו פה בארץ נרצה להצטרף למועדון המכובד של מדינות בהן, לפי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, חסר יודן במפגיע? מדובר במיליארד וחצי אנשים, שגרים בסוריה, עירק, אירן, אפגניסטן, פקיסטן ובנגלדש. רבים מהם נאורים, חביבים, מסבירי פנים ושוחרי שלום…

אני שואל את עצמי: עד מתי ימשיכו הנוגעים בדבר להתעלל בילדי ישראל, בכל עם ישראל? עד שנגיע בדרוג ההישגים במתמטיקה, מהמקום העכשווי של שמונים ומשהו למקום ה- 183?

חוץ מאשר באירלנד, בארצות אירופה לא מפלירים. גם בארה"ב, שם החל לפני שנים רבות הנוהג להפליר את המים, כ- 60% מהתושבים שם כבר שותים מים ללא פלואוריד. שם אין כפייה ממשלתית, כפי שיש בישראל. בכל עיר ובכל מחוז מחליטים שם שלא בחכמה או בחכמה אם הם רוצים לשתות מים מופלרים או  לא.

בסין לא מפלירים את המים, אבל יש שם, באופן טבעי, מים עם יותר או פחות פלואוריד. בניסוי בדקו ילדי בתי ספר, 404 במספר, משני כפרים – האחד עם הרבה והשני עם מעט פלואוריד. בניסוי המדויק בדקו להם גם מהי רמת הפלואוריד בסרום הדם שלהם. בכפר שם היה מעט פלואוריד במים וגם בסרום הדםשל התלמידים, היו ב- 350% יותר ילדים עם רמת משכל גבוהה. זה אומר דרשני!!!

במשרד הבריאות בארץ ממשיכים, מהסיבות שלהם, לדחוף ואפילו לכפות הפלרת מים. מה הם רוצים?   לא נותר לי אלא לומר "הצילו".

חשוב היה לי ליידע אתכם אודות ההשלכות של הוספת פלואוריד למים לאורך שנים, על מנת שתגייסו את כוחותיכם המשפיעים, כדי להעביר מהעולם את רוע הגזרה.

דר' מרדכי הוכברג, PhD

*  הכותב הינו דר' לתזונה, Ph.D – מחבר ועורך של כתב העת המדעי "תזונה פלוס", רבעון היוצא לאור ומופץ בקרב אנשי מקצוע ושוחרי בריאות כ- 22 שנה.

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושאי איכות הסביבה, מידע עדכני ברפואה טבעית. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.